פסק-דין בתיק ת"ק 003080/02

בפני תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם שכירות.

התביעה הוגשה במקורה, על ידי אביגיא יובל (להלן: התובע) וגל איליה (להלן: התובעת).

בכתב התביעה נטען כי ביום 28/10/01, נחתם בין התובעים לבין הנתבע הסכם שכירות על פיו שכרו התובעים מהנתבע דירה. עותק ההסכם צורף לכתב התביעה (להלן: ההסכם).

על פי הנטען בתביעה, הפר הנתבע את ההסכם וגרם בכך נזקים לתובעים.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי המחלוקות שבין הצדדים, הוכרעו במסגרת הדיון בת.ק. 13731/01 בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב ועל פי פסק הדין מיום  28/2/02 (להלן: התביעה הקודמת).

ביום 25/8/02, הודיע התובע לבית המשפט כי הינו מבקש למחוק את תביעתו וכי ציין בפני התובעת שאינו מעוניין בתביעה ואינו צד לתביעה. על פי בקשת התובע נמחקה תביעתו, כאמור בהחלטתי מיום 26/8/02.

התובעת טענה בכתב התשובה שהוגש על ידה כי פסק הדין שניתן במסגרת התביעה הקודמת, אינו מהווה השתק ועמדה על ברור תביעתה. כב' השופט טובי, הורה בהחלטתו מיום 13/5/02, כי תיק התביעה הקודמת יובא בפניו ובהתאם להחלטה זו צורף תיק התביעה הקודמת לתיק בית המשפט.

ראשית דבר, יש על כן לבחון האם פסק הדין בתביעה הקודמת מהווה השתק המכריע גורל התביעה נשוא הדיון בתיק זה.

התביעה הקודמת, הוגשה ביום 26/11/01, על ידי כפיר מלכה הוא הנתבע בתביעה שבפני (להלן: הנתבע), כנגד יובל אביגיא וגל איליה, התובעים המקוריים בתביעה זו (להלן: השוכרים או התובעת על פי העניין).

הנתבע טען במסגרת התביעה הקודמת, כי השוכרים הפרו את הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים בכך שנמנעו מלקבל את הדירה לחזקתם במועד שנקבע כתחילת תקופת השכירות.

הנתבע טען כי כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי השוכרים, נאלץ לחפש שוכרים חלופיים ונגרמו לו בגין כך נזקים.

השוכרים טענו בכתב ההגנה שהוגש על ידם כי בהסכם נקבע סעיף פיצוי מוסכם ולפיכך אין הנתבע זכאי לפיצוי העולה על הפיצוי המוסכם.

כן טענו השוכרים בכתב ההגנה כי הנתבע הוא שהפר את ההסכם בכך שדרש ערבות בסך 10,000 ש"ח מכל אחד מהם במקום 10,000 ש"ח, משני השוכרים ביחד, כאמור בסעיף 9 להסכם.

עוד נטען על ידי השוכרים כי לאור הדרישה לערבויות נפרדות, הודיעה התובעת לנתבע כי ההסכם הופר על ידו ולפיכך בוטל ההסכם.

השוכרים הוסיפו וטענו כי כמחווה של רצון טוב היו מוכנים לשלם לנתבע את הפיצוי המוסכם וביקשו כי התביעה נגדם תידחה.

התביעה הקודמת נדונה ביום 28/2/02, בפני כב' השופט טובי. במהלך הדיון ובהמלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים לידי הסדר פשרה על פיו ישלמו השוכרים, ביחד ולחוד, לנתבע סך של 2,700 ש"ח, לסילוק מלא וסופי של התביעה.

הסדר הפשרה אושר על ידי בית המשפט וניתן לו תוקף של פסק דין.

התביעה שבפני שהוגשה ביום 21/2/02, דהיינו כשבוע לפני מועד הדיון בתביעה הקודמת. בתביעתה זו טענה התובעת כאמור כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, בכך שדרש ערבויות נפרדות וגבוהות מאלה עליהן הוסכם בהסכם.

התובעת הוסיפה וטענה בתביעתה כי עקב העובדה שהנתבע הפר את ההסכם נגרמו לה נזקים בגין הצורך לשכור דירה חלופית בשכ"ד גבוה יותר, תשלום עמלת תיווך לצורך מציאת דירה חלופית ובצרוף פיצוי בגין אבדן זמן הוצאות ועגמת נפש הועמדה התביעה על סך של 11,396 ש"ח, (עבור שני השוכרים).